אורי הוא ילד בן ארבע עם שיער מתולתל, והוא שואל שאלות על כל דבר בעולם.
הוא רוצה לדעת איך עובד הברז, איך עולה המעלית, ואיך נדלק האור בחדר.
בערב, כשסבא דן מכבה את המנורה הגדולה, החדר של אורי נהיה חשוך מאוד.
אורי מתיישב במיטה, מחבק את הברכיים שלו, ולוחש: "סבא, החושך פה גדול מדי בשבילי."
סבא דן עומד לידו ליד המיטה ואומר בשקט: "בוא, אורי. הלילה נחפש ביחד אור טוב."
סבא דן קם, מתח את היד למעלה, והדליק את המנורה הגדולה שתלויה בתקרה.
אור לבן וחזק מילא את כל החדר, עד הפינות, עד מתחת לארון ומאחורי הדלת.
אורי עצם את העיניים חזק חזק, ושם את שתי הידיים על הפנים שלו.
"אוי, סבא!" הוא אמר. "האור הזה נוגע לי בעיניים. האור הזה צועק."
סבא כיבה מיד, והחדר חזר להיות שקט וחשוך. "אז לא זה," הוא אמר.
סבא פתח את המגירה והוציא פנס קטן, כזה שנכנס בדיוק לתוך כף היד.
הוא לחץ על הכפתור, ועל הקיר קפץ עיגול של אור, קטן, לבן וחד.
אורי צחק וניסה לתפוס אותו, אבל העיגול ברח לו אל הארון ואחר כך לתקרה.
"אור צריך להישאר במקום," אמר אורי. "כל הלילה, עד הבוקר, בלי לברוח."
סבא הנהן, כיבה את הפנס, ויצא מהחדר. "חכה רגע," הוא אמר. "יש לי משהו."
סבא חזר עם קופסה ישנה של עץ, ובתוכה, עטופה במטלית רכה, חיכתה מנורה קטנה מזכוכית.
אורי הסתכל פנימה, וראה בתוך הזכוכית חוט דק מאוד, מפותל ומסולסל כמו קפיץ.
"לפני הרבה הרבה שנים," סיפר סבא, "היה איש בשם אדיסון, שחיפש אור טוב בדיוק כמונו."
"הוא והעוזרים שלו ישבו במעבדה, ושמו חוט אחרי חוט בתוך זכוכית, לראות מי יאיר."
עוד חוט. ועוד חוט. ואז נדלק אור רך.
חוט אחד נשרף מהר, והאור שלו כבה כמעט לפני שהספיקו בכלל להסתכל עליו.
חוט אחר לא הסכים להאיר, ורק נשאר שחור ושקט בתוך הזכוכית הקרה.
"זה עצוב," אמר אורי בשקט. "הם ניסו כל כך הרבה, ושום דבר לא עבד להם."
"כן," אמר סבא. "אבל הם לא הפסיקו. הם פשוט הביאו עוד חוט, ועוד חוט אחד."
אורי חשב על זה, משך את השמיכה עד הסנטר, וחיכה לשמוע מה קרה אחר כך.
"ואז," לחש סבא, "הם לקחו חוט פשוט של כותנה, כמו חוט שתופרים איתו חולצה."
"הם שרפו אותו קצת, עד שנעשה שחור ודק, ושמו אותו בתוך זכוכית נקייה."
"החוט הזה נדלק, וכולם ישבו סביבו ושמרו עליו, והוא פשוט לא כבה."
אורי פתח את העיניים לרווחה, והסתכל על החוט הקטן שבתוך הזכוכית של סבא.
עוד חוט. ועוד חוט. ואז נדלק אור רך.
סבא שם את המנורה הקטנה על השידה, ממש ליד המיטה, וחיבר אותה לחשמל.
הוא סובב כפתור קטן, והחוט שבפנים התחמם לאט לאט, ונעשה כתום וזוהר.
אור רך וחם יצא מהזכוכית, ונשפך על השמיכה, על הכרית ועל האף של אורי.
אורי התקרב והסתכל מקרוב מאוד. האור לא צעק. האור לא נגע לו בעיניים.
"הנה," אמר סבא וחייך. "זה האור שחיפשנו. אור שאפשר להסתכל עליו בשקט."
על הקיר הופיע הצל של אורי, גדול ורך, עם שיער מתולתל בדיוק כמו שלו.
הוא הזיז את היד, והצל הזיז יד. הוא הרים אצבע, והצל הרים אצבע.
הצל לא היה מפחיד בכלל. הוא היה חבר שקט שיושב איתו על הקיר.
אורי הסתכל שוב על החוט הקטן שבזכוכית, ולחש לעצמו את המילים של סבא:
עוד חוט. ועוד חוט. ואז נדלק אור רך.
"סבא," שאל אורי, "אז מישהו ניסה הרבה מאוד פעמים, וזאת הסיבה שיש לי אור?"
"בדיוק," אמר סבא. "כל דבר קטן בבית התחיל ממישהו שניסה, ונכשל, וניסה שוב."
"הכפית, הדלת, הגרביים, המעלית. מישהו ישב וניסה, עד שזה עבד יפה."
אורי פיהק ואמר: "מחר אני אבנה מגדל גבוה. ואם הוא ייפול, אבנה עוד אחד."
סבא צחק בשקט ואמר: "בדיוק ככה, אורי. עוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד."
אורי שכב על הכרית, והמנורה הקטנה האירה לידו, כתומה ושקטה, כמו שקיעה קטנטנה.
סבא כיסה אותו בשמיכה, נישק אותו על המצח, ויצא מהחדר בצעדים רכים ושקטים.
החדר לא היה חשוך מדי, והחדר לא היה מסנוור. החדר היה פשוט נעים.
העיניים של אורי נעצמו לאט לאט, והחוט הקטן המשיך להאיר בשבילו כל הלילה.
עוד חוט. ועוד חוט. ואז נדלק אור רך.
מחר תוכלו לעבור יחד בבית ולחפש אורות: אור התקרה, אור המקרר, אור המסך, אור הפנס. הדליקו וכבו כל אחד מהם, ושאלו בכל פעם: האור הזה רך או חזק? באיזה אור הכי נעים לשבת בערב?
המנורה הקטנה שומרת עליכם. עצמו עיניים, ותנו לאור הרך לעשות את העבודה.
אדיסון לא המציא את הנורה הראשונה בעולם. ממציאים ומדענים ניסו אור חשמלי עשרות שנים לפניו, בהם המפרי דייווי, ג'וזף סוואן ואחרים. מה שאדיסון והצוות שלו במנלו פארק עשו היה למצוא חוט להט שמחזיק מעמד זמן רב, ולבנות סביבו מערכת שלמה של תחנת כוח, כבלים, מפסקים ובתי נורה. בגלל המערכת השלמה הזאת הנורה שלו הייתה הראשונה שהייתה מעשית לבית רגיל.
באוקטובר 1879 הדליקו במעבדה חוט כותנה מפוחם, והוא האיר שעות רבות ברציפות. מקורות שונים נוקבים במספרים שונים (משרד האנרגיה האמריקאי מציין כ-14.5 שעות, ויש מקורות שמדברים על יותר), ולכן בסיפור נאמר רק "שעות ושעות" ולא מספר מדויק. כעבור חודשים אחדים נמצא חוט מפוחם מבמבוק, שהחזיק מאות שעות ואף למעלה מאלף, והוא ששימש בנורות במשך שנים.
בסיפור סבא הוא זה שמחבר את המנורה לחשמל, ואורי רק מסתכל. זו לא רשות סיפורית אלא בחירה מכוונת: ניסויים בחשמל אינם משחק לילדים. הניסוי שאורי כן עושה, לחפש איזה אור נעים לו בבית, בטוח לגמרי וניתן לחזרה מחר.
מקורות: U.S. Department of Energy – The History of the Light Bulb · Smithsonian, Lemelson Center – Thomas Edison's Inventive Life · Britannica – Carbon-filament bulb